פסק-דין בתיק ב"ל 47563-07-13

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 9.5.13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 14.5% נכות צמיתה מתאריך 1.8.12 (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1       הוועדה לא התייחסה כראוי לחוות הדעת של ד"ר סלטי מתאריך 14.3.11 שהוגשה מטעם המערער לרבות חוות הדעת המשלימות מתאריכים 19.2.12 ומיום 2.12.12.

2.2       טעתה הוועדה עת לא פירטה ממצאי בדיקתה הקלינית את המערער והסתפקה בציון כי לא נמצאו כל הגבלות בע"ש מותני מבלי לציין טווח תנועות. הוועדה לא ערכה למערער בדיקת הלורדוזיס המותני ו/או מצב שרירים הפאראוטבלרים.

2.3       טעתה הוועדה עת ניכתה מצב קודם אך ורק בהסתמך על תלונות קודמות בשונה ממסכים המעידים על הגבלה ו/או על נכות שהיתה נקבעת. בתקופה שבין 2003 ועד 2008 לא נרשמו כל תלונות לעניין גב תחתון. כאשר בעקבות התאונה שאירעה בשנת 2003 לא קיבל המערער כל טיפול רפואי כאשר מדובר באירוע של חבלה בלבד ללא כל נזק.

2.4       טעתה הוועדה עת לא התייחסה לעניין ממצאיה שלה חסר נוירולוגי בגפיים תחתונות  ולעובדה כי בעבר לא סבל מהאמור. עניין החוסר הנוירולוגי תואם בדיקת EMG וחוות דעתו של ד"ר סלטי והמסקנה העולה מחוות הדעת בעניין האמור אולם הוועדה לא בחנה האמור.

2.5       טעתה הוועדה עת לא אבחנה אצל המערער CRPS  ולא ערכה למערער את הבדיקות הנדרשות לצורך אבחון מחלה זו לרבות חום מקומי, צבע עור, נפיחות, רגישות יתר וכאבים בתנועות מפרק הקרסול. טעתה הוועדה עת התעלמה מממצאי מיפוי העצם מתאריך 18.5.11 המצביעים בבירור על המחלה. טעתה הוועדה עת לא הפנתה המערער לבדיקה נוירולוגית מרחיבה בעניין האמור ועת לא התייחסה למסקנות ד"ר סלטי בעניין האמור כעולה מחוות הדעת מתאריך 2.12.12.

3.         טענות המשיב:

3.1       הוועדה נשוא הערעור התכנסה לדון בערר בתום תקופת הנכויות הזמניות. בישיבתה הראשונה של הוועדה נערכה למערער בדיקה קלינית והוועדה ביקשה צילומי קרסוליים. בישיבתה השנייה של הוועדה מיום 9.5.13 התייחסה הוועדה לכל הבדיקות וקבעה היעדר קשר בין הפגימה שהוכרה כאבי גב לממצאי הבדיקות ועל כן הגיעה למסקנה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער והותירה על כנה החלטת וועדה מדרג ראשון שקבעה 10% נכות אורטופדית בניכוי 5% בגין מצב קודם ו-10% נכות פסיכיאטרית.   

3.2       לעניין ניכוי מצב קודם  - בחוות דעת ד"ר ברוסקין שמונה על ידי ביה"ד בהליך ההכרה נקבע כי למערער מצב קודם וכי לאירוע שהוכר ולמצב המערער טרם הפגיעה קיימת השפעה שווה על החמרת המצב בע"ש המותני. לאור חוות הדעת הוכרה הפגיעה כהחמרה של מצב קודם.  

3.3       בערר שהגיש המערער לא נטענו כלל טענות לעניין מצב נוירולוגי ועל כן אין לקבל טענות אלה המועלות לראשונה בפני הוועדה בכל מקרה הרכב הוועדה כלל נוירולוג ובדיקתו את המערער נמצאה תקינה.

3.4       המסמך של ד"ר סלטי מתאריך 2.12.12 אינו מסמך מהותי לא כל שכן חוות דעת אין בו כל בדיקה מתוארת לא כל שכן המלצה על פריט ליקוי כמקובל בחוות דעת.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213 ).

5.         על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.         במסגרת סיכומיו מתאריך 10.3.14 טען המשיב כי הפגם היחיד שנפל בהחלטת הוועדה נשוא הערעור היא אי התייחסות הוועדה לחוות הדעת של ד"ר סלטי מתאריך 19.2.12 שהיתה מונחת בפני הוועדה ולכן הסכים המשיב להחזיר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 9.5.13 על מנת שזו תתייחס  לחוות הדעת ולאחר עיון תקבע האם יש בה כדי לשנות מקביעותיה.

7.         לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור ולא רק כפי הסכמת המשיב שהובאה לעיל.

8.         הוועדה התכנסה ב- 2  ישיבות. בישיבתה הראשונה ביום ה- 7.3.13 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין, כי הוא סובל מכאבים בכל הגוף התחתון מתקשה בהליכה ונופל הרבה.

9.         הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: